מחקר זה נעשה בסיוע קרן שלם.
דו"ח זה מציג ממצאי חמש שנות מחקר-אורך אשר בחן את החיים בקהילה כפי שהם נתפסים על ידי צעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית והוריהם, תוך שימוש במתודולוגיות כמותניות ואיכותניות. המחקר כלל 126 צעירים והוריהם. גילאי הצעירים בעת כניסתם למחקר נעו בין 15-30 (M=20.33, SD=4.00). ברוח אמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות, ובהעדרם של מחקרי אורך שעקבו אחר איכות החיים של הצעירים, התמקד המחקר בבחינת מודל החברתי-תפקודי של אדם-סביבה וחקר גורמי חוסן. זוהו מסלולי התפתחות מובחנים בקרב הצעירים במדדי המחקר (כגון, איכות חיים, בחירה, מאמץ). עוד הודגשו תרומת מדדי הצעירים וההורים (לדוגמא, מדדי תמיכה ומאמץ, משאבי הורים ואקלים-משפחתי), להסבר איכות החיים של הצעירים.
עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם ההנחיות לביצוע הנגשה לשונית עבור אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) זמינות לשימוש הקהילה המקצועית, אך עד כה נבדקו אמפירית באופן מוגבל. כדי לבחון את יעילותן, בודדנו תחילה עיקרון אחד: ההנחיה להעדיף שמות עצם מלאים על פני כינויי גוף. לדוגמה, "הרופא בדק את דני. הרופא [שם עצם מלא] נתן לדני תרופה", לעומת "הרופא בדק את דני. הוא [כינוי גוף] נתן לו תרופה". הנחיה זו נבחרה כיוון שאינה עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים לפיהם בקרב אנשים שהתפתחותם תקינה, הרפרור לישות קודמת באמצעות חזרה על השם קשה יותר לעיבוד מאשר רפרור באמצעות כינויי גוף (Gordon, Grosz, & Gilliom, 1993). אפקט זה, "קנס השם החוזר", מתקיים כשהישות שאליה מרפררת האנאפורה היא הישות הבולטת ביותר במשפט. מאידך, כיוון שמחקרים אחרים מציינים לקות בזיכרון כגורם להבדלים בתהליכים אנאפוריים (Almor, 2000), שיערנו כי החזרה על השם תקל על אנשים עם מש"ה את העיבוד. הנבדקים קראו טקסטים קצרים: במשפט הראשון הוצגו שתי ישויות, ובמשפט השני התבצע רפרור חוזר לישויות באמצעות כינויי גוף או חזרה על השמות. אחרי כל טקסט נשאלו שאלות הבנה וזמני התגובה נמדדו. בניגוד להשערתנו ולהנחיית ההנגשה, בקרב הנבדקים עם מש"ה לא נמצא יתרון לתנאי השם החוזר. הממצאים מראים את החשיבות של בדיקה אמפירית להנחיות ההנגשה.
.
מחקר זה נעשה בסיוע קרן שלם. המחקר הנוכחי היה מסוג חתך תיאורי, חלק ממחקר בינלאומי (12 מדינות). נתונים נאספו ממדגם נוחות של 95 (74 אמהות ו-21 אבות) הורים לילדי תסמונת דאון בעזרת שאלון למילוי עצמי שנועד להעריך חוסן והתמודדות הורית. השאלון כלל 187 פריטים. התוצאות הראו שעם הזמן ההורים חיוביים יותר ומסתגלים למצב הילד. תמיכה קשורה לתוצאים טובים יותר של המשפחה וגורמי מתח במשפחה קשורים להתמודדות פחות יעילה (פחות עמידות (חוסן) ויותר מצוקה משפחתיים). תמיכה והדרכה מצוות מטפל יכולים לעזור להתמודדות ההורים. ארגון מפגשים עם הורים אחרים לילדי תסמונת דאון בהם ניתן לחלוק את האתגרים והחוויות של חיי היומיום יכולים ולהוות תמיכה להורים ולעזור בהפחתת המתחים.
עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם. עבודה זו בוחנת את ההיבטים המשפטיים, התרבותיים והחברתיים של נישואי נשים עם מוגבלות בחברה החרדית. היא עוסקת במפגש בין שיח הזכויות, המהווה בעשורים האחרונים מסגרת רעיונית להסדרת חייהם של אנשים עם מוגבלות, לבין תפיסת עולם אמונית, המבוססת על ההלכה היהודית ועל נורמות ודפוסי חיים המאפיינים את הקהילה החרדית.
גישת לימודי המוגבלות רואה את המוגבלות בהתאם לסביבה התרבותית בה מתקיימת. המערכות המשפטיות השונות – ההלכה היהודית, החוק האזרחי והנורמות בקהילה החרדית, שותפים לעיצוב נישואים אלו. לנישואים ערך דתי ותרבותי משמעותי ועבודה זו מציגה את האתגרים, החסמים וגורמי הסיוע המשפיעים על נשים חרדיות עם מוגבלות המבקשות להגשים ערך זה.
עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
זהו מחקר חתך ראשוני שכלל 243 מטפלים מ- 68 מעונות ומסגרות. הועבר למטפלים שאלון חד פעמי. מטרתו המרכזית הייתה לבדוק האם קיים קשר בין תפקוד פיזי וקוגניטיבי של הדיירים לשכיחות פגיעות שלד - שריר של המטפלים, שביעות רצון, הערכה עצמית של מצב הבריאות, שחיקה, עומס ולחץ ועמדות ותחושות בעבודה. נמצא כי, קיים קשר בין מצבם הקוגניטיבי של הדיירים להימנעות מפעילות מכאבי שריר- שלד הנובעים בעיקר מרביע עליון. כמו כן, מטפלים העובדים עם דיירים סיעודיים הלוקים במוגבלות שכלית התפתחותית קשה דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות בסיוע בהתמודדות בטיפול באוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה ו/או התנהגות מאתגרת, עידוד לפעילות גופנית תוך התייחסות לפירוש הכאב לגיל ולמין המטופל, הפחתת גורמי שחיקה והגברת שביעות הרצון של המטפלים.
מטרות המחקר היו לחקור את תפיסת הכאב של אנשים עם מש"ה באמצעות מדדים סובייקטיביים ואובייקטיביים, ולבדוק אילו מדדים יכולים להחליף דיווח עצמי של כאב. במחקר השתתפו 36 אנשים עם מש"ה קלה עד בינונית, עם תסמונת דאון (ת"ד), שיתוק מוחין (ש"מ) או מש"ה לא ספציפית, ו-18 נבדקי ביקורת. הנבדקים נחשפו לגירויים מכאניים ותרמיים שונים ודירגו את עוצמת הכאב בסולם פירמידות וסולם פרצופים בדירוג עצמי (סובייקטיבי). במקביל נותחו הבעות הפנים של הנבדקים ונמדדו פוטנציאלים מוחיים מעוררים (אובייקטיבי). נמצא כי אנשים עם מש"ה חווים את הכאב בצורה חזקה יותר בהשוואה לביקורת- הן במדדים הסובייקטיביים והן במדדים האובייקטיביים, וזאת בעיקר אנשים עם ת"ד וש"מ בהשוואה לאנשים עם מש"ה לא ספציפית. בנוסף נמצא כי הבעות פנים יכולות להחליף דיווח עצמי של כאב. ניתן להסיק כי חווית הכאב של אנשים עם מש"ה חזקה מהנורמה בעיקר בקרב אנשים עם ת"ד וש"מ ולפיכך חשוב ביותר לבצע ניטור קפדני של עוצמת הכאב ע"מ לתת טיפול הולם לפי הצורך.
למחקר קודם שעסק בתחושת כאב בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית לחץ כאן
"מחשבות על תכנון, עיר וקהילה בעקבות הצצה לבית אורי, כפר שיקומי בעפולה לסובלים ממוגבלות שכלית ותפקודית. למרות שמדובר במתחם סגור, דיירי בית אורי פעילים גם ברחבי העיר תוך שיתוף הקהילה שסביבם."
הכותבת הינה ד"ר טלי חתוקה הינה ראש המעבדה לעיצוב עירוני בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב אשר ייסדה את הבלוג : אורבנולוגיה, על ערים, אנשים וחיות אחרות.
השיח הציבורי מאופיין, לרוב, בהתעלמות ממיניותם של אנשים עם מוגבלות, בתפיסתם כבעלי מיניות אגרסיבית ומעוררת סלידה, או כמאופיינים בפגיעות גבוהה להתעללות מינית. מעט המחקרים בתחום כן מראים כי הורים לאנשים עם מוגבלות שכלית (מש"ה) נעים בין הצורך לגונן על ילדיהם אשר נתפסים כבעלי פגיעות מינית לבין הצורך לאפשר להם לחיות חיים מיניים מלאים ומספקים. בראיונות עומק חצי מובנים עם 12 הורים נמצאו מגוון ביטויים למיניות אצל ילדיהם עם מש"ה, המעלים דילמות ומתחים בלתי פתורים, כאשר ההורים נטו להתייחס למיניות זו כלא נורמטיבית וכמקור לבעיות, כן הייתה הכרה בזכות של ילדיהם לבטא את מיניותם, והם אף פועלים לאפשר את ביטוייה.
סרטון המציג את עיקרי המחקר, צילום ועריכה : שי שלומי, 2016
מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה מזמין חוקרים ממגוון הדיסיפלינות להגיש מועמדות לקבוצת מחקר שתעסוק בהיסטוריה, פוליטיקה ואתיקה של אנשים עם מוגבלויות בישראל.
המעוניינים להשתלב בקבוצה מתבקשים לשלוח קורות חיים אקדמיים ותקציר בן עמוד המפרט את עניינם המשיק לקבוצה.
המייל: safracen@post.tau.ac.il עד לתאריך 1.3.14 .
פרטים נוספים בקובץ המצורף להורדה.
מטרתו המרכזית של המחקר הנוכחי הינה לבחון האם הכנת אדם עם מוגבלות שכלית
תוריד את רמת החרדה במצבי חירום ותעצים את החוסן המשפחתי ?
מחקר זה הינו חלוץ בתחומו וחשיבותו היישומית גבוהה לשיפור איכות חייהם של בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ובני משפחתם.
על מנת לבחון שאלה זו, השתתפו במחקר 10 אנשים עם מוגבלות שכלית ובני משפחותיהם מבאר שבע.
למשתתפים הועברו שאלוני חרדה מצבית (בשפה פשוטה), התנהגות בזמן אזעקה וחוסן משפחתי
בשתי נקודות זמן – לפני ההתערבות ולאחריה. ההתערבות כללה סדנא, מונגשת ומותאמת
קוגניטיבית, שמטרתה מתן מידע והעברת מסרים, לאנשים עם מוגבלות שכלית, על מצבים של איום
טילים, מתן הנחיות על דרכי התגוננות וסדר פעולות אפקטיבי שיש לנקוט עם השמע האזעקה.
במחקר זה נמצאו כי הכנת אדם עם מוגבלות שכלית מורידה את רמת החרדה ומעלה את
רמת המוכנות שלו במצב חירום. עוד נמצא כי הכנת אדם עם מוגבלות שכלית מעלה את רמת
המוכנות של בני המשפחה שלהם במצבי חירום וכן מגבירה את רמת החוסן המשפחתי. עוד נמצא
כי ההכנה גם החלישה את הקשר בין רמת החרדה של המשתתף בעל המוגבלות השכלית לבין רמת
התפקוד של בן המשפחה. לבסוף, נמצא כי ההנגשה הקוגניטיבית החלישה את הקשר שבין תפקוד
המשתתף בעל מוגבלות שכלית לבין החוסן המשפחתי.