ארכיונים: מאגר ידע ומחקר

מגוון של מודלים הוצעו כדי להבין ולהסביר מוגבלות ותפקוד. בספרות נהוג להתייחס אליהם כמודלים רפואיים אל מול מודלים חברתיים. המודל הרפואי רואה במוגבלות בעיה של האדם הנגרמת באופן ישיר ממחלה, טראומה או מצב בריאות אחר הדורש טיפול רפואי הניתן בצורה של טיפול פרטני ע"י אנשי מקצוע. ניהול המוגבלות מכוון לריפוי או להסתגלות הפרט ולשינוי בהתנהגותו.

המאמר עוסק במיקומם של אנשי מקצוע מתחום הנגישות האורבנית בשלבי התכנון והפיתוח וכן בעת האכיפה של התאמות נגישות במרחב העירוני. באמצעות השוואה בין ערים גדולות בארה"ב (ניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו) ובין תל אביב-יפו, אנו מזהים שני מודלים מרכזיים: המודל המבוזר של פרופיזונליזציה ואכיפה (הקיים בערי ארה"ב) והמודל המרוכז של פרופסיונליזציה ואכיפה (הקיים

המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ICF ושירות מוכוון אדם  (2020)     מסמנים/אינדקטורים לשירות מוכוון אדם על פי מודל ה-ICF ובתכניות של מינהל המוגבלויות (2020)   לקויות למידה בקרב בוגרים: יישום מודל הבריאות העולמי ה-ICF  כמפתח להבנה של צורכי הפרט – מאמר עמדה(2014)   הטמעת מודל ICF במערכת השיקום בישראל במלאת עשור לפרסומו – חקר השירות הפיזיותרפי (2012) 

מטרות המסמך : לבחון האם קיימים מאפיינים ייחודיים של תהליכי הזדקנות (בריאותיים, תפקודיים, פסיכו-סוציאליים) בקרב אנשים מזדקנים עם מוגבלויות. לבחון האם יש לאנשים מזדקנים עם מוגבלות צרכין מיוחדים השונים מאלה שיש לזקנים שעם הזדקנותם נהפכו למוגבלים בתפקודם לבחון אם קיימים הבדלים בין סוגי המוגבלות (מוגבלות פיזית, קוגנטיבית, סנסורית וכו') באשר למאפיינים של תהליכי הזדקנותם ולצורכיהם.

העלייה בגיל מלווה בעליה בשיעור הזקנים המוגבלים בתפקודם וזקוקים לעזרת הזולת עקב נכות פיזית, קוגניטיבית (תשושי נפש) או משולבת. הנתונים מצביעים על כך כי 16.7% מכלל הזקנים מוגבלים בתפקודם, ושיעור זה עולה באופן משמעותי עם העלייה בגיל. העלייה בגיל מביאה עמה גם ביקוש גובר לשירותים תומכים בבית ובקהילה, מה שמגדיל בהתמדה גם את ההוצאה הציבורית לטיפול ממושך ובכלל זה

תוכנית "להיות סטודנט" מאפשרת לאנשים עם מוגבלות כניסה הדרגתית ללימודים, בסביבה תומכת ובליווי מקצועי מקיף התכנית מיועדת לאנשים עם מוגבלות אשר מעוניינים להשתלב בלימודים במוסדות לימוד אקדמיים אך אינם עומדים בתנאי הקבלה ו/או זקוקים לתמיכה משמעותית בתקופת הסתגלותם ללימודם. במסגרת התכנית נעשית התאמה אישית של מסלול לימודים, החל מ"טעימה" של קורס אקדמי אחד, לבין השתתפות

תקופת הקורונה היא תקופה שייצרה ועדיין מייצרת התמודדות עבור היחיד והרבים, עבורנו. לרוב אנו מוצאים נחמה רבה בעובדה הפשוטה שלמעשה כולנו "באותה סירה". לעומת זאת, ילדים ובני נוער עם מוגבלויות לא תמיד מצליחים להבין את ההקשר, ולהם אין נחמה כזאת. הם נותרים עם הצורך להתמודד עם העובדה שהמציאות, כפי שהכירו אותה עד כה, אינה קיימת עוד. במקומה

במפגש עם עולם העבודה ובהשתלבות בו נתונות נשים חירשות וכבדות שמיעה בהצטלבות ייחודית של שלוש קטגוריות זהּות: מעמד (עולם העבודה), מגדר (נשים) ומוגבלות חושית (חירשות וכבדות שמיעה). דרך עדויותיהן של נשים אלה, מועסקות וגמלאיות בעלות השכלה אקדמית, שהשתתפו במחקר איכותני נרטיבי, מתבהר אופי מפגשן עם עולם העבודה, מהחִ ברות לעולם זה וההסללה שעברו בנעוריהן, דרך ניסיונות

במסגרת מיזם "ארוחה היא לא רק אוכל" לקידום חווית האכילה וההאכלה בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומעניקי השירות, הועברה הדרכה לצוותי שלושה מרכזי יום על התאמת סביבת האכילה, ווכללה קווים מנחים להסתכלות ארגונומית, תאור האתגרים בתחומי הישיבה, התקשורת והאכילה וסקירת פתרונות מעולם אביזרי העזר והטכנולוגיה המסייעת. המצגת נכתבה על ידי צוות מקצועות הבריאות של

הזכות להיות הורה היא זכות בסיסית וטבעית שכולנו לוקחים אותה כמובנת מאליה. אך לא כך הדבר אצל נשים עם מוגבלות. נשים עם מוגבלות פיזית, קוגניטיבית, נפשית וחושית נאלצות להתמודד לא רק עם קשיי המוגבלות עצמה אלא גם להאבק על זכותן הבסיסית להיות אימהוֹת. כנגזרת מכך הן נאלצות להתמודד גם עם אפליה, סטיגמה ודעות קדומות. וכך, בבואנו לדון ולהעמיק