הנגשה לשונית עבור אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית: השפעת הביטוי המרפרר על הבנה של טקסטים   מק"ט 650| מנחים: פרופ' אורנה פלג וד"ר סיגל עוזיאל-קרל  
עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם
ההנחיות לביצוע הנגשה לשונית עבור אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) זמינות לשימוש הקהילה המקצועית, אך עד כה נבדקו אמפירית באופן מוגבל. כדי לבחון את יעילותן, בודדנו תחילה עיקרון אחד: ההנחיה להעדיף שמות עצם מלאים על פני כינויי גוף. לדוגמה, "הרופא בדק את דני. הרופא [שם עצם מלא] נתן לדני תרופה", לעומת "הרופא בדק את דני. הוא [כינוי גוף] נתן לו תרופה". הנחיה זו נבחרה כיוון שאינה עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים לפיהם בקרב אנשים שהתפתחותם תקינה, הרפרור לישות קודמת באמצעות חזרה על השם קשה יותר לעיבוד מאשר רפרור באמצעות כינויי גוף (Gordon, Grosz, & Gilliom, 1993). אפקט זה, "קנס השם החוזר", מתקיים כשהישות שאליה מרפררת האנאפורה היא הישות הבולטת ביותר במשפט. מאידך, כיוון שמחקרים אחרים מציינים לקות בזיכרון כגורם להבדלים בתהליכים אנאפוריים (Almor, 2000), שיערנו כי החזרה על השם תקל על אנשים עם מש"ה את העיבוד. הנבדקים קראו טקסטים קצרים: במשפט הראשון הוצגו שתי ישויות, ובמשפט השני התבצע רפרור חוזר לישויות באמצעות כינויי גוף או חזרה על השמות. אחרי כל טקסט נשאלו שאלות הבנה וזמני התגובה נמדדו. בניגוד להשערתנו ולהנחיית ההנגשה, בקרב הנבדקים עם מש"ה לא נמצא יתרון לתנאי השם החוזר. הממצאים מראים את החשיבות של בדיקה אמפירית להנחיות ההנגשה.
.

 


לפריט המלא
קרא | הורד
לתקציר
קרא | הורד
להמלצות למחקרי המשך
קרא | הורד