הורים לילדים עם מוגבלות מתמודדים לעיתים קרובות עם האתגר של איזון בין עבודה, טיפול בילדם, ואחריות משפחתית. מחקרים קודמים לא התמקדו דיו בחוויותיהם של אבות בניסיון לשלב בין עבודה להתחייבויות משפחתיות. בהשראת תאוריית הגבולות, מחקר זה בוחן כיצד אבות חווים את אינטגרציית העבודה והמשפחה ואת אסטרטגיות ההתמודדות בהן הם משתמשים כדי לאפשר איזון זה. המחקר בוצע בגישה איכותנית פנומנולוגית, וכלל ראיונות חצי-מובנים עם 12 אבות לילדים צעירים עם מוגבלות התפתחותיות נוירולוגיות (NDDs). האבות דיווחו על אתגרים המקשים עליהם לשלב ולאזן בין תחום העבודה לחיים המשפחתיים. לצד הקשיים, הם הדגישו גם אלמנטים חיוביים וקבלת אבהותם, תוך תיאור עמדות ודפוסי התנהגות שסייעו להם להתמודד עם אתגרי האיזון בין עבודה למשפחה. הממצאים ממחישים את פגיעותם של אבות לילדים עם מוגבלות במקום העבודה ואת האתגרים המשמעותיים איתם הם נדרשים להתמודד בניסיון לאזן בין חיי המשפחה לעבודה. בכך מתחדדת חשיבות התמיכה הנדרשת עבורם, וכן הצורך לשינויים מדיניים וחקיקתיים הנוגעים לתעסוקת אבות לילדים עם מוגבלות.
מילות מפתח : אבות לילדים עם מוגבלות התפתחותית נוירולוגית, איזון בית עבודה, תיאוריית הגבולות, אסטרטגיות התמודדות.