המאמר עוסק בחוויית ההורות בתקופת המלחמה ובהשפעתה על רווחתם הנפשית של הורים וילדיהם, בדגש על הורים לילדים עם מוגבלות. המחקר בחן כיצד מנגנוני ויסות רגשי משפיעים על רמות המצוקה הפסיכולוגית של ההורים, וכיצד ניתן לחזק את החוסן באמצעות התערבויות מקוונות קצרות.
במחקר השתתפו כ־588 הורים, מהם כ־12% לילדים עם מוגבלות. הממצאים הראו כי במהלך המלחמה נרשמה עלייה חדה בתסמיני דיכאון, חרדה ושחיקה הורית, כאשר כשליש מההורים הגיעו לסף קליני של תסמיני פוסט־טראומה. רמות המצוקה היו גבוהות במיוחד בקרב הורים לילדים עם מוגבלויות ובקרב הורים שבן זוגם שירת במילואים.
נמצא כי מנגנונים אדפטיביים של ויסות רגשי – כגון הערכה מחדש ו־חמלה עצמית – תרמו להפחתת מצוקה פסיכולוגית ולשיפור במצב הרגשי, בעוד ש־רומינציה (חשיבה שלילית חזרתית) חיזקה את המצוקה. שתי התערבויות מקוונות, שהתמקדו בחיזוק חמלה עצמית ובהערכה מחדש, הפחיתו משמעותית את הרגש השלילי גם לאחר חשיפה קצרה.
החוקרות מציעות כי טיפוח חמלה עצמית וחשיבה מחודשת על מצבים מאתגרים עשוי לשמש כלים יעילים להגברת חוסן הורי בזמן משבר, במיוחד בקרב הורים לילדים עם מוגבלות הסובלים ממחסור במשאבי תמיכה חיצוניים.
מילות מפתח : חרבות ברזל, הורות בזמן מלחמה, ילדים עם מוגבלות, מצוקה פסיכולוגית, חוסן נפשי, ויסות רגשי, הערכה מחדש, חמלה עצמית, רומינציה, שחיקה הורית, התערבות מקוונת, פוסט־טראומה, חוסן משפחתי
הפריט מתוך כתב העת : מוגבלות וחברה: מחקר ופרקטיקה – גיליון 3
החוברת בעמוד הפריט במאגר הידע של בית איזי שפירא>>
המאמר הועלה לאתר באדיבות מאגר הידע, בית איזי שפירא.
למחקר : ויסות רגשי והורות במצבי דחק>>, מור קליינקוב, אוניברסיטת חיפה, 2025 , עליו מבוסס המאמר.
המחקר בסיוע קרן שלם