מחקר זה עורך השוואה בין מערכות קצבאות לאנשים עם מוגבלות בשש מדינות ומציב מולן את קצבת הנכות הישראלית.
בעבר, תהליך הערכת המוגבלות בכל המדינות נועד לקביעת זכאות לקצבה והתבסס על תפיסה רפואית בלבד, המקשרת בין הנכות לאובדן יכולת העבודה. תפיסה זאת החלה להשתנות בשנות ה-70 וה-80 מתפיסה רפואית לתפיסה חברתית, והתבטאה בהליכי חקיקה ברחבי העולם וכן בפיתוח מודלים חדשים למדידה והערכה של מוגבלות. בכל המדינות שנסקרו במאמר, ניתן לראות כי בעשור האחרון פותחו מבחנים רב ממדיים להערכת המוגבלות הכוללים מרכיבים תפקודיים וחברתיים ומתייחסים ליכולת עבודה, מצב בריאותי, לקויות, הגבלות תפקודיות ומאפיינים אישיים וסביבתיים.
יחד עם זאת, הכנסת כלים תפקודיים וחברתיים בתהליכי הערכת המוגבלות באים לידי ביטוי באופן שונה בהתאם לסוגי הקצבאות וסוגי המערכות השונים הקיימים בכל מדינה. מערכות קצבאות בכל המדינות נמצאו קשורות לרכיבים נוספים המוגדרים על ידי המדינות ולכן עליהן להיבחן בממשק מול מגוון שירותים אלו.
כמו כן, בכל המדינות שנחקרו עולה כי מדידת והערכת המוגבלות, לצד הערכת יכולת העבודה, הן חלק מאקוסיסטם רחב הכולל מערכת של קצבאות לצד קידום תעסוקה.
מערכות הקצבאות הקיימות בישראל דומות לאלו הקיימות במדינות אחרות. אולם, כאשר ניגשים לבחון את תהליך הערכת המוגבלות והתנאים הנלווים לקבלת הקצבה, ניתן למצוא הבדלים מהותיים בין ישראל ליתר המדינות. חלק גדול מהפער נובע מהגדרות ומטרות מעורפלות של מערכת קצבת הנכות הכללית בישראל. לכן, נראה כי על מנת לקבל החלטה לגביי המודלים המתאימים ביותר לאימוץ בישראל יש לקיים דיון העוסק בראש ובראשונה במטרות המערכת, הגדרת הזכאויות, התנאים הנלווים והקשר בין מערכות הקצבה השונות.

סקירה זו נכתבה במימון המוסד לביטוח לאומי ופורסמה לראשונה באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, יולי 2019.

למאמר המלא לחץ כאן.

האנימטור האוסטרלי אדם אליוט הקדיש את יצירתו להנפשת חוויות חייהם של אנשים עם מוגבלות. הטרילוגיה הראשונה של אליוט דוד, בן-דוד ואח, הינה אנימציית פלסטלינה בסטופ-מושן המצולמת בשחור-לבן ומלווה בקריינות של היזכרות הדובר בבן משפחה אהוב עם מוגבלות.

המאמר מצליב בין לימודי מוגבלות, ופילוסופיה פנומנולוגית בתיאוריה הקולנועית בניתוח הגוף המוגבל בסרטיו של אליוט וחווית הצפייה הגופנית שהם מעוררים. הטרילוגיה של אדם אליוט, כפי שאראה, מעוררת את תחושת הבשריות של גוף הצופה הכוללת את היותו פגיע, חשוף למוגבלות (מסוגל באופן-זמני) ונדון לכליה. ההיברידיות של סרטי הטרילוגיה מהווה צומת חריגה בין הקולנוע הדוקומנטרי של ה"אתנוגרפיה הביתית" או עבודות הוידיאו הביתיות, המעמיד במרכזו "אחרים" משפחתיים, לבין מבע הקולנוע העלילתי של הפילם נואר, המאפשר עיסוק בצד האפל של ההיזכרות.

באמצעות שילוב מבעית חריג זה, הצגת המוגבלות באמצעים קולנועיים ונרטיביים היברידיים אליוט מנפיש ומנכס מחדש את המוגבלות כקטגוריה דרכה ניתן לקרוא את האנושיות עצמה. על כן, חווית הצפייה המוצעת בסרטים אלו מעוררת את "בשריות" הצופים ואת מודעותם לגופם החשוף לפגיעה ולמוות.

 

להורדת המאמר

 

 

  

  הרצאתה של ד"ר נצן אלמוג במסגרת ערוץ היוטיוב של המרכז לחיים עצמאיים ברשת

 

 

 

 

במסגרת שותפות של קרן שלם והמכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון - המבקשת להעמיק את הידע, ולחשוף את הסטודנטים המתכשרים להוראה, לאנש ים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, התקיים בשנת הלימודים תשע"ט קורס אשר עסק באוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית. מטרות הקורס היו היכרות מעמיקה עם מאפייני הלקות, אטיולוגיה, חשיפה לעקרונות חינוכיים ושיקומיים בהתייחס למסגרות חינוך, בית ומשפחה, זוגיות, וכן הכרת מערכות תמיכה בקהילה כמשלימות את מערכות החינוך.
בהלימה לתפיסה החינוכית לפיה כל מורה מחויב להכיר אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, השתתפו בקורס זה סטודנטים הלומדים בהתמחויות שונות כמו חינוך גופני, אנגלית ומדעים - וזאת בנוסף לסטודנטים המתמחים להוראה בחינוך המיוחד בבתי ספר יסודי ועל יסודי.
בבניית תכנית הקורס היו שותפים נציגי קרן שלם, ועדת הגוי מטעמה וכן נציגי המכללה ומרצת הקורס.
ברוח הלמידה המשמעותית המותאמת למאה ה-21 הוצע כי דרך הלימוד תהיה ייחודית ושונה מהוראה פרונטלית מסורתית. לחלק מהמפגשים בקורס הוזמנו להרצות בפני הסטודנטים אנשי מקצוע, הורים, מטפלים ואנשים בעלי מוגבלות שכלית. בנוסף, נדרשו הסטודנטים לערוך סיור מונחה במסגרות לבעלי מוגבלות שכלית על פני רצף מעגל החיים: מעון יום שיקומי, בית ספר ייעודי, מסגרות תעסוקתיות ובתים לחיים אחרי גיל 21.

בתום הסיור התבקשו הסטודנטים לדווח בכתיבה רפלקטיבית אודות הסיור וכן להציג את רשמיהם בכיתה.
תשובותיהם של הסטודנטים עובדו בשני שלבים: בשלב הראשון, הנתונים שנאספו מהרפלקציות נותחו בהתאם לגישה הקוגניטיבית נושאית. גישה זו מבוססת על ניתוח תוכן פתוח, בדפוס מתודולוגי הממוקד בקריטריונים. בדפוס מתודולוגי הממוקד בקריטריונים המידע נאסף מלכתחילה בהתאם לקטגוריות שנקבעו מראש על סמך תפיסות תיאורטיות. ניתוח הנתונים ומיונם לקטגוריות הוא תהליך שבו קטעי המידע מושווים זה לזה במטרה למצוא דמיון או שוני (שקדי 2011). הקטגוריות סיפקו מידע ישיר אודות החוויה שעברו הסטודנטים ועסקו באופן ישיר בחוויית הקוגניטיביות – מקצועיות – רגשיות של הסטודנטים באשר לסיור בו נטלו חלק. בשלב השני, הקטגוריות נבחנו לאור מעגל הלמידה ההתנסותית של קולב (Kolb, 1984). המודל של Kolb נחשב לאחד המודלים החשובים והמשפיעים בתחום הלמידה (ציבולסקי ועוז, 2019 Abdulwahed & Nagy, 2009; Bergsteiner & Avery, 2014; Akella, 2010;).
תאוריית הלמידה ההתנסותית עוסקת במהותה בתהליכים הקוגניטיביים המאפיינים למידה. קולב טוען כי למידה היא תהליך מופשט שבו מתרחשת הבנייה של מושגים ותפיסות - ויישומם באופן גמיש בקשת רחבה של מצבים חדשים. לפי קולב, למידה הינה תהליך בו נוצר ידע נוצר חדש באמצעות טרנספורמציה של ההתנסות. התנסות קונקרטית וחווייתית בלבד אינה מספיקה כדי להביא ללמידה משמעותית. קיים צורך הכרחי לערוך רפלקציה על ההתנסות במטרה לערוך הכללות ולנסח מושגים שניתן ליישמם בסיטואציה חדשה.

להורדת המאמר המלא