תושבי ישראל חווים כעת מצבי מצוקה קיצוניים של טראומה מעשה ידי אדם, סכנת חיים, עקירה ממקום מגוריהם וימים מתמשכים של חוסר וודאות המעוררים אימה, חרדה ופחד, יחד עם ניתוק ממקורות תמיכה. עבור אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, לכל אלה מתווספת ההתמודדות עם המוגבלות.
לפני מספר ימים התפרסם מאמר שנכתב על ידי צוות חוקרים בישראל: ד”ר יעל קרני -ויזל, מבית הספר לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בר אילן, ד”ר דנה רוט מבית איזי שפירא, ד”ר ניווין עלי סאלח דראוושה, מבית הספר לעבודה סוציאלית בר אילן וד”ר מיטשל שערץ מקופת חולים מאוחדת. המאמר החל להיכתב זמן רב לפני פרוץ המלחמה. לאור המצב בישראל בימים אלה, וההכרה שתחום זה זוכה להתייחסות מוגבלת הן מבחינה מחקרית והן מבחינה פרקטית, תוכנו הפך רלוונטי עוד יותר ועל כן החלטנו להציג בפניכם בתמציתיות את תוכנו.
החוקרים מבקשים להדגיש כי למרות היותם של מצבי לחימה שכיחים בישראל ובעולם, תחום התמודדותם של אנשים עם מוגבלויות בעתות משבר אלו זוכה להתייחסות מעטה, גם באופן מעשי וגם בתחום המחקרי. צוות החוקרים ביקשו במאמרם להעלות למודעות היבטים ייחודיים שעלולים לפגוע ברווחה ובאיכות החיים של אנשים עם מוגבלות ושל בני משפחותיהם בעת מלחמה.
* הימצאות באזורי לחימה עלולה/יכולה להחריף מצבי בריאות פיזית ונפשית השכיחים בקרב אנשים מאוכלוסיות רגילות, בהן אנשים עם מוגבלות.
* לעקירה מהבית למקומות בטוחים יותר ישנן השלכות פסיכולוגיות וכלכליות אשר עלולות להחריף קשיים קיימים.
* כיוון שנותני השירותים, חשופים כמו האנשים עם המוגבלויות למצב מלחמה מתמשך, מה שמכונה בספרות המקצועית “מציאות טראומטית משותפת”, איכות הטיפול שאנחנו מעניקים עלולה להשתנות. לשינויים אלה יש משמעות למי שנדרשים למענים טיפוליים רבים.

אתגר נוסף הינו המפגש בין אנשים עם מוגבלויות ובני המשפחה עם נותני שירות מקצועי השייכים לקבוצות אתניות, לאומיות או תרבותיות שונות. למפגשים מסוג זה עשויות להתלוות תחושות של פחד, חוסר אמון וכעס. רגשות אלו עלולים לפגוע ביצירה ובהמשכיות הקשר הטיפולי.
חשוב להכיר בכך שמבחינה מערכתית, מצבי לחימה מגבילים במידה ניכרת את הגישה לשירותים המעניקים טיפולים פיזיים ורגשיים, בוודאי אם מדובר על צרכים ייחודיים, מורכבים או מרובים. שירותים רבים נסגרים, מוסבים לצרכים אחרים או מעניקים מענה חלקי בלבד.
יתרה מכך, בשירותים הקיימים לא ניתן מענה מספק לקשייהם של אנשים עם מוגבלות להבין מצבי סכנה, לברוח או למצוא מחסה (מרחב מוגן) בעת הצורך, דבר המצמצם את קבלת הטיפול או פוגע בתחושת הבטחון האישי.
לבסוף, נורמות חברתיות ותרבותיות עלולות להוביל להצבתם של אנשים עם מוגבלות בסוף סדר העדיפויות הלאומי, למנוע מהם קבלת מידע רגיש כגון מידע על סכנה, אבדן ואבל ולגרום להדרתם מהשיח ומהמרחב הציבורי.
מודעות לצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות בעת הזו תסיע להתאים שירותים ותוכניות או ליצור שירותים מותאמים בכדי לשפר את איכות החיים של אנשים עם מוגבלות ומשפחותיהם באזורים של לחימה.

מחברי המאמר:

Yael Karni-Visel
Louis and Gabi Weisfeld School of Social Work, Bar-Ilan University, Ramat Gan, Israel
Child Development and Pediatric Neurology Service, Meuhedet Northern Region, Haifa, Israel
Dana Roth
Beit Issie Shapiro, Ra’anana, Israel
Neveen Ali-Saleh Darawshy
Louis and Gabi Weisfeld School of Social Work, Bar-Ilan University, Ramat Gan, Israel
Mitchell Schertz
Child Development and Pediatric Neurology Service, Meuhedet Northern Region, Haifa, Israel
Ruth and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion, Haifa, Israel

קישור למאמר:
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/jppi.12472

המאמר הועלה לאתר באדיבות מרכז משאבי הידע, בית איזי שפירא.