מחקר זה נעשה בסיוע קרן שלם.
העובדים בטיפול ישיר באוכלוסיה עם מוגבלות שכלית התפתחותית מתמודדים עם עבודה יומיומית הדורשת מאמצים רגשיים ופיזיים שעשויים להשפיע על שחיקה בעבודה. שחיקה מוגדרת כ”עייפות נפשית ופיזית – הרגשה של “התרוקנות מצברים” כתוצאה מהתמודדות נמשכת עם לחצי עבודה”. למרות ההגדרה הנ”ל, ישנם מחקרים וחוקרים אשר פורטים את אותה שחיקה לפרטרים נוספים. על מנת להבדיל בין השחיקה עצמה לבין גורמיה או התנהגויות שנובעות מתחושת השחיקה יש לבצע אבחנה וזאת על מנת להתאים את דרכי התמודדות והטיפול המתאימים יותר לתופעה. מעצם הרחבת ההגדרה למונח שחיקה, מצטרפות אליה תוצאות אפשריות כגון: דיכאון, דה-פרנסונאליזציה, תשישות מנטלית וכו’. המחקר הנוכחי התמקד במדריכים העובדים במע”ש. מע”ש הוא מפעל עבודה שיקומי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. מטרת המסגרת כפולה, הן להעניק הכשרה לחיי עבודה, עצמאות, שכר ואחריות והן לשמש כמסגרת יום אשר תומכת מבחינה קידום אישי, חברה ותרבות. תפקיד המדריך במסגרות אלו רחב, וניתן יהיה להערכת החוקרים להשליך מסקנות המחקר גם על תפקידים דומים אחרים.
המחקר הוערך בכלים איכותניים וכמותיים. במסגרת המרכיב הכמותי, השתתפו כ- 100 מדריכי מע”ש בכ- 30 מע”שים אשר מלאו שאלון שבחן את מאפייני תפקידם, רמת השחיקה בעבודתם והשלכות השחיקה על תיפקודם. את אותם עובדים, העריכו מנהלי המע”שים בהיבטים של תפקוד ושחיקה. בנוסף, נבחן תפקוד המדריך גם במספר מדדים אובייקטיביים. הערכת הממונים התבססה בעיקר על שאלות התנהגותיות של המדריך כך שהתשובות שהתקבלו תקפות יותר.