בשנת 2016 בוצעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב, 1962 רפורמה מקיפה המכונה תיקון 18. מטרת הרפורמה הייתה לצמצם את השימוש באפוטרופסות למינימום ההכרחי ולקדם חלופות מגבילות פחות, ובראשן קבלת החלטות נתמכת. לאור התפקיד המרכזי שממלאות העובדות הסוציאליות בתחום זה של כשרות משפטית, ערכנו סדרת מחקרים שמטרתם לבחון את תפיסותיהן ושיקוליהן של עובדות סוציאליות אשר נמצאות בקשר מקצועי עם אנשים עם מוגבלויות ועם תחום הכשרות המשפטית. במאמר זה נבקש לדון באופן אינטגרטיבי וממבט-על במשמעויות של ממצאי פרויקט המחקר, ונדון הן במטרות שהעובדות הסוציאליות מייחסות לאפוטרופסות (מניעת סיכונים וקידום איכות חיים) הן במאפיינים האישיים אשר הן מביאות בחשבון בהמלצותיהן (אבחון האדם, רמת תפקוד ורצון). דיון זה מראה לנו כי יש פער לא מבוטל בין החזון שביסוד תיקון 18 לבין התפיסות והפרקטיקות של העובדות הסוציאליות. פער זה מוביל אותנו לנסח המלצות אחדות ברמת ההכשרה והמדיניות, במטרה לקדם יישום מקיף ועמוק של הרפורמה ולאפשר לאנשים עם מוגבלויות ולאנשים זקנים לממש את זכותם לכשרות משפטית.
מילות מפתח: אוטונומיה, אנשים עם מוגבלויות, אפוטרופסות, כשרות משפטית, תמיכה בקבלת החלטות.
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "ביטחון סוציאלי" גיליון 124- שבט תשפ"ה, פברואר 2025>>
פרסום מאמר זה באתר קרן שלם נעשה בהסכמת הנהלת מערכת כתב העת "ביטחון סוציאלי" ובהסכמת החוקרת