מצבי חירום מתמשכים, כגון טרור ומלחמה, גורמים לא רק לפגיעה פיזית ולאובדן חיים, אלא גם למצוקה נפשית ממושכת. אנשים עם מוגבלויות נפגעים באופן בלתי פרופורציונלי במצבים אלו, בשל חסמים חברתיים מתמשכים המגבירים את פגיעוּתם. מצבי חירום אף מעמיקים את אי השוויון המבני בין אנשים עם וללא מוגבלות, שכן התוכניות ומערכי החירום הקיימים לרוב אינם כוללים את צרכיהם של אנשים עם מוגבלות ולא נותנים מענה מספק לצרכים אלו. בהתבסס על המודל החברתי של מוגבלות (The Social Model) והמודל המאשר(The Affirmative Model) , מטרת המחקר האיכותני-פנומנולוגי הייתה לבחון את חוויותיהם ואסטרטגיות ההתמודדות של אנשים עם מוגבלויות שפונו מאזור עוטף עזה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023. המחקר כלל 12 ראיונות חצי מובנים עם אנשים עם סוגים שונים של מוגבלות מהמגזר הערבי והיהודי. ממצאי המחקר הצביעו על תהליך דינאמי של דיאלקטיקה בין תלות כפויה ו־חוסן עצמי, שבו המשתתפים תיארו כי ההתמודדות שלהם עם החירום התאפיינה בתנועה מתמדת בין מצבי פגיעוּת לבין מצבי חוסן, שהיו תוצר של שילוב בין חסמים חיצוניים לבין זמינותם של משאבים פנימיים וחיצוניים. היעדר מוכנות של המערכת והדרה מוסדית הגבירו את התלות בעל כורחם של אנשים עם מוגבלות במהלך המלחמה והפינוי, אך בו-בעת, הדגישו את יכולתם ליצירתיות, פתרון בעיות וגמישות בתנאי מצוקה. המשתתפים תיארו כי נדרשו להתמודד עם סביבות לא נגישות ושירותים מדירים, לצד גיוס משאבים אישיים וקהילתיים, שאפשרו חיזוק של חוסן ואף צמיחה בעיצומו של משבר. ממצאי המחקר מדגישים כי אף שהמערכת יצרה נסיבות של תלות כפויה, אנשים עם מוגבלות הפגינו יכולת, פעולה ומאמץ קולקטיבי משמעותי. בהתאם לכך, המחקר קורא לפיתוח תוכניות חירום ושיקום הממקמות את החוויה והידע מהחיים של אנשים עם מוגבלות במרכז, תוך הסרת חסמים סביבתיים כמו כן יש חשיבות לשמירה על אוטונומיה וקבלת החלטות של אוכלוסייה זו גם בעת חירום.

מילות מפתח : אנשים עם מוגבלויות, מלחמה, תלות כפויה, חוסן עצמי, המודל החברתי, המודל המאשר.