מחקר זה נעשה בסיוע קרן שלם.
סדרת מחקרים בדקו את התפתחות האינטליגנציה והכישורים הקוגניטיביים באוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) ואוששו את תיאוריית ה"גיל המפצה", לפיה האינטליגנציה והכישורים הקוגניטיביים של בוגרים עם מש"ה מגיעים לשיאם בגיל 40-45 (Lifshitz, 2020; Lifshitz-Vahav, 2015). המחקר הנוכחי בדק לראשונה האם קיים נתיב מתמשך-מפצה גם באינטליגנציה הרגשית בקרב מתבגרים (CA = 16-21) ומבוגרים (CA = 22-40) עם מש"ה (N = 55, IQ = 40-70) בהשוואה לבני גילם עם התפתחות תקינה (N = 54, IQ = 85-115), לאור שלושה מודלים עיקריים של האינטליגנציה הרגשית: מודל היכולות (קוגניטיבי) (Mayer & Salovey, 1997), מודל התכונות (רגשי) (Petrides & Furnham, 2003) והמודל המעורב (שני הממדים) Bar-On, 1997)). הממצאים מצביעים על כך שהמבוגרים עם מש"ה הפגינו יכולות רגשיות גבוהות יותר מאשר המתבגרים במודלים מבוססי קוגניציה. כמו כן, נמצאו מתאמים בין שלושת המודלים בשתי קבוצות המחקר, דבר המצביע על קשרים חזקים בין רכיבים קוגניטיביים ורגשיים של האינטליגנציה הרגשית. בהלימה לתיאוריית ה"גיל המפצה", הממצאים מצביעים על נתיב התפתחות מתמשך באינטליגנציה רגשית בקרב אנשים עם מש"ה, כך שניסיון ובשלות החיים של מבוגרים עם מש"ה תורמים ליכולותיהם הרגשיות. למחקר תרומה תיאורטית בהבנת התפתחות האינטליגנציה הרגשית באוכלוסייה עם מש"ה ותרומה קלינית בפיתוח תוכניות התערבות מותאמות.
מילות מפתח: אינטליגנציה רגשית, מודל היכולות, מודל התכונות, מודל המעורב, מוגבלות שכלית, נתיב מתמשך (מפצה).