התמונה מאתר IStock

עבודת גמר לתואר שלישי (דוקטורט)

המחקר עסק בניתוח עומק השוואתי של שישה סרטים, מישראל ומארצות הברית בתקופות שונות, אשר עוסקים בשיגעון ומציגים דמויות עם קשיי תפקוד נפשיים החיות בקהילה וקיים לגביהם בעלילה היבט של אשפוז. שיגעון נתפס על פי פוקו (Foucault) כפקעת של תפיסות אמונות ודעות קדומות שהתפתחה במהלך מאות שנים, ובשיאה היוותה הצדקה להדרתם של מיליוני אנשים במהלך ההיסטוריה. עולם הקולנוע נתפס כמדיום המרכזי בהפצת תפיסות חברתיות כלפי אנשים עם קשיי תפקוד שונים, ובכללם סטיגמות.
המחקר בחן בצורה ביקורתית את מגמות הסרטים (מידת ההטיה שלהם ביחס לשיגעון) באמצעות שיטת ניתוח ייחודית שפותחה לצורך זה. כמו כן נותחו עלילות הסרטים והתסריטים, הבימוי, הדמויות להן מיוחס השיגעון ומכלול המרכיבים הקולנועיים המופיעים בהם (אייקונים, דימויים, מיזנסצנות, צילום, משחק, עריכה ומוזיקה) והמציאות החיצונית לעומת זו הפנימית של הגיבורים. במחקר זוהו מספר תמות אוניברסליות, ביניהן היבטים של גישת ההדרה, הסטיגמה כתופעה, איום קיומי, בדידות כגורם למחלה, הבית כמקום מסוכן, דמות מתווכת בין הגיבור המשוגע לבין העולם החיצוני, השיגעון במפלט מהסבל שבמציאות ועוד. בנוסף, זוהו דרכי הזדהות שונות של הצופים עם הגיבורים הלוקים בשיגעון. מההשוואה הבין תרבותית עולה כי הסרטים האמריקאים נוטים לניתוח פסיכולוגי ואבחון פסיכיאטרי מעמיקים יותר, לעומת הסרטים הישראלים הנוטים להיות יותר אפיזודיים, קונקרטיים ואקזיסטנציאליסטיים, אך בכל הסרטים עלתה מודעות להדרה חברתית, קיפוח זכויות וחריגה מהנורמה המיוחסים לשיגעון. לבסוף, סרטים מאוחרים יותר מציגים מודעות רבה יותר לשיקום בקהילה, לעומת שיקום במוסדות בסרטים מוקדמים יותר, אך כל הסרטים מעלים ביקורת חברתית כלפי המוסד.

החוקר קיבל מלגת תזה מקרן שלם שעסקה בנושא : המדיום והמסר – השפעת סרטים שהופקו על ידי ובהשתתפות אנשים המתקשים בתפקודם השכלי על עמדות וגישות של סטודנטים מתחומי העבודה הסוציאלית והחינוך המיוחד. לעיון במחקר המלא לחץ כאן