אנשים עם מוגבלות מהווים קורבנות קלים לתקיפה. הם חווים אלימות פיזית, נפשית ומינית בשיעור גבוה בהרבה מאנשים ללא מוגבלות. בכל העולם חסרים מודעות וידע מקצועי לטיפול באנשים עם מוגבלות שהותקפו. מערכות הרווחה אינן מיומנות במתן תמיכה וייעוץ לאנשים אלה )בעיקר אנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית(. המערכת המשפטית אינה ערוכה לחקירתם, ובמקרים המעטים בהם עומד התוקף למשפט, הוא מזוכה, לרוב מחמת מחסור בהתאמות שיאפשרו לנפגע/ת העבירה להעיד עדות קוהרנטית בבית המשפט.

שכיחותה של התעללות באנשים עם מוגבלות גבוהה באופן משמעותי משכיחותה אצל אנשים ללא  מוגבלות. ההתעללות באה לידי ביטוי במניעת שירותים חיוניים כגון שימוש בציוד, תרופות ועזרה בהתמודדות בחיי היום יום. נשים עם מוגבלות הן קורבנות להתעללות נפשית מצד מטפלים, ספקי שירותי בריאות, בני משפחה ואנשים זרים )ד”ר מרגרט נוסק, מרכז לחקר נשים עם מוגבלות בטקסס(. בשני מחקרים לפחות, נמצא שמחצית מהאנשים עם מוגבלות שהיו קורבנות לתקיפה  מינית, חוו תקיפה עשר פעמים ויותר. רבים אנשים עם מוגבלות, בעיקר שכלית, מחונכים להיות ממושמעים ופסיביים. אנו מלמדים אותם להאמין בנו המבוגרים ולהישמע לנו ללא עוררין. לעומת  זאת, אנו מנסים ללמדם להתנגד באופן אקטיבי כשהם מותקפים. לא תמיד הם מסוגלים לעשות זאת, מחמת חוסר מיומנות, חוסר ביטחון וחינוך לסבילות. אנשים רבים עם מוגבלות אינם מסוגלים לדווח על תקיפה שעברו, אם בגלל בעיות שפה ותקשורת, אם בגלל פחד, ואם מחוסר הבנה של סיטואציה.

ברור, שאחוז התקיפות המדווח קטן בהרבה מזה שבמציאות. זוהי נקודת תורפה שהתוקפים מודעים

לה ומנצלים אותה. הסיבות שלעיל גורמות לכך שאנשים עם מוגבלות חשופים לפגיעה ולהתעללות בשיעור הגבוה פי כמה מאשר אנשים ללא מוגבלות.

המאמר מתוך כתב העת “עניין של גישה”, עמותת שק”ל, גליון 5, 2007