עבודת גמר זו לתואר שלישי (דוקטורט) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
מטרת המחקר הייתה לבחון את המלצותיהם של עובדים סוציאליים מוסלמים ואימאמים בישראל בנושאי גירושין או נישואין ומשמורת ילדים הקשורים לבני זוג שאחד מהם לוקה במוגבלות שכלית או במחלת נפש בהתבסס על תיאוריית ההבניה החברתית של ברגר ולקמן (Berger & Luckman, 1969).
אוכלוסיית המחקר כללה למעשה את רוב (138) העובדים הסוציאליים המוסלמים המועסקים במשרה תקנית ב-11 מחלקות לשירותים חברתיים במשולש הצפוני. כמו כן היא כללה את מרבית האימאמים (48) המועסקים על ידי משרד הפנים ופועלים ביישובים במשולש הצפוני. לבדיקת זאת נעשה שימוש בשאלון נתונים דמוגרפי, שאלון רמת הדתיות של העובד/ת הסוציאלי/ת על סמך מדד הדת של אוניברסיטת דיוק (DUREL; Koenig & Büssing, 2010), ושאלון תיאורי מקרים שנבנה על ידי החוקרת על סמך פסיקות של בתי הדין השרעיים בארץ, תוך התאמתן למחקר השאלון כלל 25 תיאורי מקרים (10 רלוונטיים לנישואין/גירושין ו-15 למשמורת ילדים). נעשה שימוש באלגוריתם CHAID (Chi-squared Automatic Interaction Detector) באמצעות תוכנת SPSS 22.0. אלגוריתם CHAID הורץ על קובץ הנתונים של תיאורי המקרים שכלל 4650 תיאורי מקרים. הממצא המרכזי של המחקר התייחס לדתיותה של המשפחה כפי שעולה מתוך תיאורי המקרים. כאשר צוין במפורש כי המשפחה היא דתית או שומרת מצוות היא זכתה לתשומת לב מיוחדת בהמלצותיהם של העובדים הסוציאליים המוסלמים והאימאמים. באופן כללי, העובדים הסוציאליים המוסלמים נטו להמלצה דתית כאשר אוזכר במפורש שמשפחתו של האדם עם מוגבלות שכלית או מחלת נפש היא דתית. אותה תוצאה התקבלה בניתוח הכללי של האימאמים. מאידך, בניתוח המלצות העובדים הסוציאליים המוסלמים לגבי מוגבלות שכלית נמצא שסוג הסוגייה (נישואין, גירושין ומשמורת ילדים) היה רלבנטי להמלצות ולאו דווקא מידת הדתיות של המשפחה.