עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
בישראל קיימים, משנות השישים, מרכזי תעסוקה שיקומיים (מע”ש), שמהווים מסגרת תעסוקה מוגנת לאוכלוסייה בגיל העבודה (21+), הלוקה במוגבלות שכלית התפתחותית ומתגוררת בקהילה. מטרת המחקר הייתה לבחון את ההבדלים בשביעות הרצון והמחויבויות הארגוניות של מדריכי המע”ש במגזרים השונים: הציבורי- מע”שים המופעלים על ידי רשויות מקומיות והשלישי- מע”שים המופעלים על ידי עמותות ללא מטרות רווח. שני הממצאים המרכזיים מראים כי אכן קיימים הבדלים מובהקים בין המגזרים בעמדותיהם של מדריכי המע”ש כלפי עבודתם, כאשר עובדי המגזר השלישי הראו ממוצעים גבוהים מאלו של עובדי המגזר הציבורי, בעיקר לגבי המחויבות האפקטיבית וההמשכית שדווחה על ידי מדריכי המע”ש.