מחקר זה נעשה במימון קרן שלם.
המחקר בחן באופן איכותני את גישת מערכת המשפט הישראלית כלפי הורים עם מוגבלויות באמצעות ניתוח 78 פסקי דין מהשנים 1978-2023. עלו ארבע תמות מרכזיות: הכרה עקרונית בזכות להורות תוך מתח עם התוצאות בפועל; קריטריונים להערכת מסוגלות הורית המבחינים בין רצון סובייקטיבי ליכולת אובייקטיבית; בחינת מערכות תמיכה משפחתיות ומוסדיות כשיקול מהותי; ועקרון טובת הקטין כדוקטרינה מובילה המדגישה יציבות ורציפות. למרות אשרור אמנת האו"ם בשנת 2012, נמצאו פערים משמעותיים במימוש זכויות ההורות של אנשים עם מוגבלויות, המצביעים על הצורך בשינוי מערכתי מגישה המתמקדת בחסרונות לגישה המתמקדת בזכויות ותמיכות.
מילות מפתח: הורות עם מוגבלות, זכויות אנשים עם מוגבלויות, פסיקה משפטית, טובת הקטין