מאז שנות התשעים של המאה העשרים מחלחלת בישראל תפיסה חדשה אשר רואה באנשים עם מוגבלויות אנשים שווי זכויות בחברה ובמשפט ומבקשת להיאבק בהדרה, בהפליה ובדיכוי שאנשים עם מוגבלויות חווים בכל תחומי החיים. אנשים עם מוגבלויות נאבקים לשילובם בחינוך, דיור בקהילה, נגישות למרחבים ושירותים ציבוריים ועוד. המאבק לשינוי המצב מתחולל בזירות רבות: החל מאקטיביזם חברתי, דרך פעילות משפטית, וכלה בפעילות אקדמית לקידום המחקר הביקורתי, הרואה במוגבלות הבניה חברתית ולא תכונת גוף ביולוגית.

במאמר הבא, מוצגות שתי גישות עיקריות בשינוי החברתי המתחולל: 1. גישת הזכויות הרואה באנשים עם מוגבלויות קבוצת מיעוט מופלית אשר יש להכיר בזכויותיה ובפגיעה בהן וליצור סעדים מתאימים שיאפשרו לחברי הקבוצה לקדם את זכויותיהם בכל תחומי החיים באמצעים משפטיים ויסייעו בקידום שינוי עומק חברתי כולל. 2. התיאוריה של לימודי מוגבלות (disability studies)– גישה ביקורתית למוגבלות הניזונה מאקדמאים ומובילי דעה עם וללא מוגבלות, השמה במוקד פעילותה את חקר ההבניה החברתית של מוגבלות.  לדעתה של כותבת המאמר, מדיניות פרוגרסיבית בתחום המוגבלות צריכה להישען על גישות אלו  ולהיות מחויבת לסט ערכיהן החלופי המבוסס בין השאר על שוויון, הכרה וסולידריות חברתית.

לשינויים חברתיים אלו השלכות נרחבות על תחום הביו-אתיקה ויחסו למוגבלות שבבסיסו הינו מוטה ומבוסס על הנחות שליליות ביחס לחיים של אנשים עם מוגבלות. על פי כותבת המאמר, ככל שגישות חברתיות אלו ימשיכו לעמוד במרכז הדיון על חייהם של אנשים עם מוגבלויות, וכך גם על שיטות הטיפול הראויות להם, כך גם ישתנה מערך השיקולים הביו-אתי המשפיע על קבלת ההחלטות במישור המדיניות וכן במישור הפרטני.

המאמר פורסם לראשונה על ידי עלון פורום צפת לביו-אתיקה, עלון מס’ 15, אוגוסט 2016.

לצפייה במאמר לחץ כאן

המאמר פורסם באתר קרן שלם באישורה של כותבת המאמר.