מחקר זה נעשה בסיוע קרן שלם.
המחקר הנוכחי בחן את תרומתם של מאפיינים אישיים (מסוגלות עצמית ומוקד שליטה) ומאפיינים ארגוניים (סוג מערך הדיור, שכיחות התעללות, קונפליקטים אתיים של מחויבויות סותרות ותמיכה ארגונית) ליכולת הנתפסת של אנשי צוות במסגרות דיור לאנשים עם מש״ה לפעול בהתאם למחויבותם לדיירים. הממצאים הצביעו על אישוש חלקי של השערות המחקר .נמצא כי הסבירות לפעולה מוסרית הייתה נמוכה יותר במעונות ובפנימיות לעומת מסגרות מגורים בקהילה. בנוסף, תמיכה ארגונית נתפסת נמצאה מנבא חיובי ומשמעותי לפעולה מוסרית. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות התנאים הארגוניים בעיצוב פעולה מוסרית. כלל המשתנים תרמו יחד להסבר 3.9% מהשונות בפעולה מוסרית. לפיכך, המשתנים שנבחנו תורמים להבנת התופעה אך אינם ממצים את מורכבותה.
מילות מפתח: מוגבלות שכלית התפתחותית; מסגרות דיור חוץ־ביתיות; פעולה מוסרית; טיפול לקוי והתעללות