קידום שילובם של אנשים עם מוגבלות במעגל העבודה הוא אחד הנושאים המרכזיים העומדים על סדר יומה של המדיניות החברתית-הכלכלית בישראל. המאמר עוסק בכלל האנשים עם מוגבלות שאינם משתתפים במסגרת תעסוקה כלשהי, אוכלוסייה שמנתה בשנת 2010 כחצי מיליון איש. בקרב אוכלוסייה זו זוהו על בסיס הקריטריונים שלהלן מספר קבוצות עם פוטנציאל תעסוקתי נכבד שאינו ממומש: גודל הקבוצה, חומרת המוגבלות, מוטיבציה לעבוד ומשאבים תומכי תעסוקה, כגון גיל צעיר והשכלה תיכונית. שתי קבוצות זוהו מתוך מקבלי קצבת הנכות הכללית מהמוסד לביטוח לאומי ומתוך האנשים עם מוגבלות שאינם מקבלים קצבת נכות מגורם כלשהו. מלבדן זוהו עוד שתי קבוצות עם פוטנציאל תעסוקתי גבוה – צעירים עם מוגבלות שאינם עובדים ואינם לומדים ואנשים שנשרו מעבודה בגין מחלה אונכות. שתי האחרונות חופפות חלקית את שתי הראשונות. במאמר מוצגים ממצאים אמפיריים על מאפייניהם של הנמנים עם כל אחת מהקבוצות ועל החסמים התעסוקתיים שהם מתמודדים עמם, נבחנים צורכי הסיוע הייחודיים הנדרשים לשם קידום שילובם בתעסוקה ומוצעים מענים אפשריים לצרכים אלה.
מילות מפתח: מוגבלות, נכות, תעסוקה, קצבאות נכות, חוק לרון, שיקום תעסוקתי
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "ביטחון סוציאלי", חשוון תשע"ח, אוקטובר 2017, מס’ 102.
פרסום מחקר זה באתר קרן שלם נעשה בהסכמת הנהלת מערכת כתב העת "ביטחון סוציאלי".